מגיד משנה על משנה תורה, הלכות מכירה י״ב:ד׳

מהדורה: תורת-אמת

« מגיד משנה על משנה תורה, הלכות מכירה י״ב:ג׳ מגיד משנה על משנה תורה, הלכות מכירה י״ב:ה׳ »

4 הָיְתָה הַהוֹנָיָה יְתֵרָה עַל הַשְּׁתוּת בְּכָל שֶׁהוּא. כְּגוֹן שֶׁמָּכַר שְׁוֵה שִׁשִּׁים בַּחֲמִשִּׁים פָּחוֹת פְּרוּטָה. בָּטֵל מִקָּח. וְהַמִּתְאַנֶּה יָכוֹל לְהַחְזִיר הַחֵפֶץ וְלֹא יִקְנֶה כְּלָל. אֲבָל הַמְאַנֶּה אוֹתוֹ אֵינוֹ יָכוֹל לַחְזֹר אִם רָצָה זֶה וְקִבֵּל. וְאַף עַל פִּי שֶׁבָּטַל הַמִּקָּח. אֵין הַמְאַנֶּה חַיָּב לְהַחְזִיר עַד שֶׁתִּהְיֶה הַהוֹנָיָה יֶתֶר עַל פְּרוּטָה. הָיְתָה פְּרוּטָה בְּשָׁוֶה אֵינוֹ מַחְזִיר שֶׁאֵין הוֹנָיָה לִפְרוּטוֹת:

פירוש מגיד משנה על משנה תורה, הלכות מכירה י״ב:ד׳

4 היתה האונאה יתירה על שתות וכו'. זה פשוט שם דכיון שהאונאה היא יתר מו' בה' או ה' בו' בטל מקח. ומכל מקום הרמב״ן והרשב״א ז״ל הסכימו שאם היתה האונאה בכדי שאין הדעת נוטה שהיא מחילה דה״ל כאומר חפץ זה אני יודע שאינו שוה אלא מנה הרי לך בו מאתים שנתבאר פרק י״ג שאין בו אונאה ועיקר דבר זה בפ' המוכר את הספינה בבא בתרא דף פ"ג פ"ד ויתבאר פרק כ״ד:

5 אבל המאנה אותו אינו יכול וכו'. זה מפורש שם דף נ"א במשנה מי שהוטל עליו ידו על העליונה וכן הוא בגמרא אלא שמשנה זו דלא כהלכתא דאתיא דלא כר' נתן דגמרא דאמר שתות קנה ומחזיר אונאה ורבא פסק כרבי נתן ומשנתנו בשתות הוא. ואפשר שדעת המחבר כדעת קצת הראשונים שאמרו שאין המאנה יכול לחזור בו אלא כשהמתאנה תובע האונאה וזהו בבטול מקח. וכשכתב אם רצה זה וקבל הוא בשאינו תובע האונאה אבל אם הוא רוצה להיות המקח קיים ושיחזרו לו האונאה לאו כל כמיניה:

6 אין המאנה חייב להחזיר וכו'. פסק כרב כהנא דאמר אין אונאה לפרוטות וכן בהלכות. ופירוש המימרא לדעתו שאין אונאה בשוה פרוטה אלא כשהיא יתר על פרוטה וסתם משנה כרב כהנא דלא תני האונאה פרוטה אף כל גב דברייתא דוכי תמכרו כלוי דפליג דקיימא לן כסתם משנה. ופירושים אחרים יש כאן באין אונאה לפרוטות וזה נראה לדעתו ז"ל:

« מגיד משנה על משנה תורה, הלכות מכירה י״ב:ג׳ מגיד משנה על משנה תורה, הלכות מכירה י״ב:ה׳ »